רקע וטענות הצדדים
1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות ניסיון תקיפה הגורמת חבלה ממשית, החזקת סכין למטרה שאינה כשרה, היזק במזיד לרכב ואיומים.
2. כמתואר בכתב האישום המתוקן בו הודה, ביום 6/3/12 יצא הנאשם מביתה של חברתו בצפת, כשהוא זועם ומרוגז, והשליך דלי ובו שאריות צבע טרי על רכבו של המתלונן, שחנה במקום. כתוצאה מכך, נשרט הרכב ונשפך צבע לבן על גגו. עקב כך יצא המתלונן מביתו, תוך שהנאשם בועט בארון החשמל שבכניסה לבתים. המתלונן ניגש לנאשם והטיח בו כי הוא עושה המולה וגורם לנזקים, מה שגרם לנאשם להתרגז ולצעוק על המתלונן. המתלונן החל ללכת לכיוון ביתו וציין כי בכוונתו להזמין את המשטרה. הנאשם, בתגובה, הלך בעקבות המתלונן והשליך לעברו אגרטל קרמיקה, שנפל והתנפץ בסמוך אליו. בהמשך, ובעוד המתלונן עושה דרכו לביתו כשגבו מופנה לנאשם, רץ האחרון לכיוון המתלונן, כשהוא מחזיק בידו רשת מנגל העשויה מברזל, והשליך אותה לעברו במטרה לפגוע בו, כשהוא במרחק של כ-5 מטרים בלבד ממנו. שכנות שהיו במקום הבחינו במעשי הנאשם טרם השליך את הרשת, והזהירו את המתלונן מבעוד מועד, כך שהרשת לא פגעה בו. המתלונן שב וצעק לנאשם שיחדל, אך זה ברח ונכנס לבית חברתו, משם נטל סכין מטבח בעלת להב של כ-20 ס"מ (להלן: "הסכין"), יצא מהבית, הניפה, ורץ לעבר המתלונן כשלהב הסכין מונפת. שכנות שהיו במקום הזהירו את המתלונן, וזה תפס כיסא ורץ לכיוון הנאשם על מנת להרתיעו. הנאשם, בתגובה, הסתובב וברח, תוך שהוא מאיים ואומר "אני אזיין את כל השכונה".
3. טרם הודאת הנאשם, הוגשה בעניינו
חוות דעת ועדת אבחון, לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הסעד"). מחוות הדעת (מיום 22/4/12) עלה כי הנאשם בן 31, בעל נזק מוחי אורגני מולד, וכי נפתחו לו בעבר כ-19 תיקי חקירה, אשר נסגרו מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור. יחד עם זאת נקבע כי הנאשם כשיר לעמוד לדין, בהיותו מבחין בין טוב לרע ובין אסור ומותר, מבין את משמעות מעשיו באופן בסיסי, וכן את תהליכי בית המשפט.
חוות הדעת העלתה כי הנאשם מביע את עצמו בצורה שוטפת, אך הינו בעל הבנת מצבים חברתיים יומיומיים לקויה,וכי תפקודו החברתי לקוי ומאופיין בגילויי אלימות והצקות, הטרדות ואיומים. עוד צוין כי הנאשם בעל תהליכי שיפוט ילדותיים; מנגנוני ריסון ובקרה לקויים; מגיב באימפולסיביות; מתקשה בדחיית סיפוקים; ועלול להגיב באגרסיביות ואלימות כלפי סביבתו, במצבי לחץ. בנוסף הובהר כי הינו בעל גישה נגטיביסטית והתנהגות מניפולטיבית, וכי הוא עלול לסכן את עצמו וסביבתו, עקב התנהגות אימפולסיבית ובלתי מרוסנת, ועל כן נדרשת תמיכה לסירוגין עבורו. אביו של הנאשם ציין כי הנ"ל מתקשה לקבל גבולות, חוקים וסמכות, וכי בשל תסכולו ועייפותו מהקשיים הנובעים בטיפול בנאשם, הוא מעוניין במסגרת חוץ ביתית עבורו.
בסיכום עלה כי הנאשם מתפקד
ברמת פיגור קל בינוני, וכי קיים פוטנציאל הסתגלותי גבוה יותר, אך קיימת הפרעת התנהגות אנטיסוציאלית המשליכה על תפקודו היומיומי. בהתאם נקבע כי הנאשם זקוק למעקב וטיפול פסיכיאטרי סדיר, וכן לשילוב במסגרת חוץ ביתית בעלת גבולות ברורים. בתוך כך הובהר כי ניסיונות לשלבו במסגרות תעסוקה שיקומיות כשלו עקב חוסר שיתוף פעולה מצדו ובעיות התנהגות.
4. לאחר המתואר ולאחר שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הסכימו הצדדים כי הנאשם יופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן, לאחריו יטענו לעונש באופן פתוח, למעט הסכמה כי הנאשם יפצה את המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח.
5.
תסקיר שירות מבחן מיום 25/2/13 העלה כי הנאשם כבן 32, בוגר 12 שנות לימוד במסגרות של החינוך המיוחד, אשר טרם מעצרו חי לסירוגין בבית הוריו ובבית בת זוגו. האחרונה, בת זוגו מזה כשנתיים, גרושה עם שני ילדים אשר לאחרונה ילדה את ילדו של הנאשם, ציינה כי היחסים ביניהם טובים, וכי במהלכם הנאשם לא הפעיל אלימות כלפיה או כלפי ילדיה, עבד ותיפקד. עוד ציינה כי במסגרת משפחתו הוא אינו נדרש לעבודה ותפקוד, מה שמביא להידרדרות במצבו.
סקירת תולדותיו של הנאשם לימדה כי בגיל צעיר אובחן הנאשם כסובל מפיגור שכלי קל והומלץ על שילובו במסגרת חוץ ביתית. הובהר על ידי הנאשם כי בנערותו סרב להיות במעקב פסיכיאטרי, ולא טופל תרופתית. לדבריו החל בטיפול תרופתי הרגעתי רק לפני כשלוש שנים, אך גם זאת לא באופן סדיר.
הנאשם ציין בפני שירות המבחן כי תיקים קודמים שנפתחו כנגדו נסגרו לאחר שנמצא כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. ביחס לביצוע העבירות שבנדון טען כי מרבית הפרטים המתוארים בכתב האישום אינם תואמים את מה שאירע בפועל, והוסיף כי האירוע נשוא כתב האישום הינו פועל יוצא של התנכלות השכנים. ככלל תיאר את עצמו כמי שמגיב באימפולסיביות במצבי לחץ, אך שלל אלימות מצידו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם תופס עצמו כקורבן, אינו לוקח אחריות על תפקודו, התנהגותו, תגובותיו ותוצאותיהם, ולעיתים אף עושה שימוש באבחון הלקויות שלו כמתן לגיטימציה להתנהגותו. השירות ציין כי הדבר נובע ככל הנראה מהיחס הסלחני והוותרני שספג הנאשם ממשפחתו וממסגרות אחרות כלפי התנהגותו במהלך השנים.
השירות העריך כי קיים סיכון גבוה להתנהגות תוקפנית מצד הנאשם במצבים בהם מצוי האחרון בחרדה או תסכול - נוכח הקושי בויסות רגשותיו - אך הבהיר כי טיפול תרופתי רצוף עשוי לשפר את תגובותיו.
במקביל הובהר כי בתקופת שהייתו במעצר המליצה ועדת השמה של השירות למפגר על שתי מסגרות טיפוליות עבורו, אך הן נדחו על ידו ועל ידי הוריו, לאור התרשמותם כי המעונות מאופיינים בחוסים הסובלים מפיגור שכלי קשה מזה של הנאשם, ולכן אינם מתאימים לו. הוריו ציינו כי במהלך תקופת מעצרו מקפיד הנאשם על הטיפול התרופתי, ומתנהג באופן יציב ומאוזן. הם ציינו כי חידשו את הקשר עם לשכת הרווחה, וכי מונתה פקידת סעד המלווה את הנאשם ומגבשת לו תכנית טיפולית. שירות המבחן התרשם כי אימו של הנאשם אינה ערה לסיכונים הצפויים מהנאשם במצבים מסוימים, ומתייחסת בעיקר לחלקיו החיוביים והמתפקדים. באשר לאב צוין כי הינו דמות יציבה, מציבת גבולות ומשמעותית ביותר עבור הנאשם, וכי במשך שנים הוא תומך בו ומטפל בו במסירות רבה.
בסיום הובהר כי לאור העובדה שהנאשם מטופל על ידי גורמים שונים תוך שיתוף פעולה של משפחתו, אין מקום למעורבות נוספת בשיקומו מטעם שירות המבחן. משכך הומלץ על הטלת ענישה מרתיעה ולצידה פיצוי כספי למתלונן.
6. בפתח טיעוניה לעונש אישרה ב"כ המאשימה כי הנאשם הפקיד את הפיצוי המוסכם. לגופו של עניין טענה כי השיקול המכריע בגיבושו של הסדר הטיעון היה
התחשבות במצבו הקוגניטיבי של הנאשם, ולכן כתב האישום תוקן כך שעבירת האלימות שיוחסה לו מלכתחילה הוחלפה בעבירה קלה יותר. בהתאם הדגישה כי אין לתת לשיקול בדבר מצבו הקוגניטיבי של הנאשם, מעמד מכריע פעם נוספת.
ב"כ המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ועד מספר שנות מאסר במקרים החמורים ביותר, וביקשה להטיל על הנאשם שבנדון עונש של 12 חודשי מאסר, לצד מאסר מותנה ארוך ומרתיע, התחייבות, פיצוי וקנס. זאת משום הפגיעה של מעשיו בערכים המוגנים, לרבות בזכות המתלונן לשלום גופו ולביטחון רכושו, וכן בזכות הציבור לביטחון, כאשר גרם נזק לרכוש ציבורי. עוד ציינה כי החזקת הסכין פוגעת בערך חיי אדם ובשלום הציבור, וכך גם איומי הנאשם, אשר מהווים, בנוסף, הפרת סדר. על כך הוסיפה מהמסוכנות שבמעשי הנאשם, אשר בוצעו תוך תוקפנות מסוכנת וחסרת שליטה, ללא התגרות מצד המתלונן, ותוך סיכון חייו. בעניין זה הדגישה כי אין לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שהמתלונן לא נפצע בסופו של יום, מאחר והדבר נבע מתושיית המתלונן והשכנות בלבד. ההיפך הוא הנכון, הנאשם ביקש לפגוע במתלונן באופן חד משמעי, ואילו היה מצליח, ייתכן והיה גורם לו לפציעה חמורה. בנוסף ציינה כי היא ציינה כי הנזק לרכב המתלונן אמנם אינו גדול, אך ערך הקניין נפגע כתוצאה מהמעשים.
ב"כ המאשימה הוסיפה כי הנאשם אינו לוקח אחריות למעשיו, אינו מגלה אמפטיה לקורבן, ואף מתאר את עצמו ממקום קורבני. זאת לצד התרשמות שירות המבחן בדבר סיכון גבוה להישנות המעשים, והעובדה כי הנאשם אינו מקפיד על מעקב מרפאתי ותרופתי מסודר. בתוך כך עולה כי ההמלצה לשלבו במסגרת חוץ ביתית אינה זוכה לשיתוף פעולה מצד הנאשם והוריו והותרתו ללא מסגרת הולמת עלולה לסכן את שלום הציבור. לשיטתה, במסגרת מאסר, יהיה הנאשם מחויב לקבל את הטיפול הנדרש ועל כן יש להורות כי יישא את מאסרו במעון נעול, על פי סעיף 19ד' לחוק הסעד. לסיכום ביקשה ב"כ המאשימה ליתן משקל לשיקולי הרתעת היחיד, ולא לזקוף לזכות הנאשם העדר עבר פלילי, מאחר וככל הנראה הדבר נעוץ בין היתר בסגירתם של תיקים עקב אי כשירותו הנפשית. עוד ציינה כי נוכח חומרת המעשים יש להתחשב גם בשיקולי הרתעת הרבים, ולהטיל עונש ברף העליון של המתחם.
7. הסנגור טען מנגד כי בנסיבות המיוחדות של הנאשם שבנדון אין מקום למצות את הדין. תחילה הבהיר כי מדובר במי שעברו נקי, ואשר מרבית חייו התנהל בדרך נורמטיבית. על כך הוסיף מקשייו של הנאשם, אשר אובחן כסובל מפיגור שכלי קל, ואשר מחייבים התייחסות אינדיבידואלית ומיוחדת. לזכות הנאשם ביקש לשקול גם את מעצרו למשך כשבועיים; את מעצר הבית בו הוא נתון למעלה משנה, ללא כל הפרה; את הודאתו ובצידה החיסכון בזמן שיפוטי; ואת העובדה כי הפך לאב לא מכבר. אשר למתחם הענישה הדגיש כי הרף התחתון עומד על אי הרשעה או מאסר על תנאי, ובכל מקרה יש במקרה זה כדי לחרוג מהמתחם, משום פוטנציאל השיקום אשר אינדיקציה לו מצויה בחידוש הקשר עם לשכת הרווחה וגיבוש תוכנית טיפולית, בהתמדה בטיפול התרופתי מאז המעצר ובשיתוף הפעולה המלא עם המשפחה. בהתאם טען כי יש להסתפק בהטלת מאסר מותנה ובסכום הפיצוי שהופקד.
8. הנאשם מצדו ביקש סליחה, וציין כי הוא רוצה להתחיל חיים חדשים.
דיון